עברית  English
 
 
משחק מול
מצלמה
 
 
 
רלף קליין
המאמן
 
 
 
קליינער רודי
 
 
 

האם הכל גן עדן בממלכת ליברמן?
21 אפריל 2011
ניתוח שפת הגוף של שר החוץ אביגדור ליברמן בנאומו מול חברי ישראל ביתנו
רגע אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה החליט על הגשת כתב אישום נגדו בכפוף לשימוע
 
 
הפוליטיקאי הכי מעניין בחג הזה היה שר החוץ אביגדור ליברמן. ערב חג הפסח ליברמן קיבל את ההודעה שהיועץ המשפטי לממשלה שוקל להעמידו לדין פלילי, ובאותו ערב הוא נדרש לברך את הציבור שלו בכנס השלישי של 'ישראל ביתנו' ולהפגין שהכל תחת שליטה. איך הוא עמד במשימה?

מוסיקה של כובשים
נתחיל מהמנחה שהזמינה את ליברמן לעלות לדוכן הנואמים: את עלייתו לדוכן מלווה מוסיקה דרמטית רועמת – מוסיקה של כובשים – שמאוד מזכירה את הנעימה של ון-גליס בסרט '1492 – כיבוש גן עדן'. המפגן הפומפוזי והמוסיקלי הזה, במהלכו כולם נעמדו על הרגלים לכבוד המנהיג, יחד עם ההדגש החזק של מנחת האירוע על המילה 'עדיין' המנהיג – מטרתם להבהיר לצופים שליברמן לא אמר את המילה האחרונה ומוקדם לבַכּוֹת אותו. מטרת האפקטים האלה היא לחזק את חברי המפלגה, ולנטוע בהם את האמונה שלאיש החזק הזה אין כוונה להיעלם כל-כך מהר.
ליברמן פותח את דבריו במשפטו המפורסם: 'הכל גן עדן' ועובר בטבעיות למטאפורה מעניינת ומשעשעת באמת על שלום עליכם והתקשורת. כל כולו חיוכים והומור שמיועדים להפיג את המתח ולהרגיע את האווירה הלחוצה, ובמשפט הפתיחה שלו ליברמן אכן מצליח להצחיק את כולם. לרגע קצר כמעט אפשר להאמין לו שהכל אצלו גן עדן כתמיד: היד חותכת את האוויר בסכין כמנסה להדגיש שהכל טוב, תנועות הידיים שלו חופשיות, החיוך שלו אמיתי והתשואות והצחוקים מהקהל כנים.

סימני הגזמה
אלא שמיד אחרי הפתיחה המוצלחת, ליברמן דוחף בדיחה נוספת, מיותרת, הרבה פחות מוצלחת על ג'סטין ביבר ואריק סיני, ומתגובות הקהל ברור שהצחוק שלהם מעושה ומיועד למנוע מבוכה יתרה מהמנהיג. ההתבדחות הנוספת הזו של ליברמן נקראת במילון שפת הגוף: 'סימן הגזמה'. סימני הגזמה משקפים את כישלונו של הפרפורמר לשפוט מהי עוצמת התגובה המתאימה לסיטואציה, וזה מוביל לכך שהוא מבצע פעולה מוגזמת יחסית לקונטקסט בו היא מתרחשת.
האדם אומר לעצמו, באופן לא-מודע כמובן: 'הבדיחה הזו שווה צחוק בעוצמה ארבע, אך אני סובל מעצב ברמה שלוש. כדי לאזן את העצב עלי לתת צחוק ברמה שבע ואז המשוואה תעבוד'. מאוד קשה בדרך זו לאזן בין מצבי רוח שונים, והתהליך הזה של פיצוי הופך לפיצוי יתר וחושף את ההסתרה. הבדיחה השנייה הלא כל-כך מצחיקה של ליברמן הכילה אלמנטים של הגזמה, שאולי נועדו לרדת קצת על נתניהו בהקשר לג'סטין ביבר, אך המטרה העיקרית היתה להסתיר את העצב האמיתי שליווה אותו במעמד הזה.

סימני עצב
את העדות המשמעותית ביותר לעצב הפנימי של ליברמן ניתן היה למצוא במיוחד בתגובתו לעניין העמדתו לדין. מרגע שליברמן סיים את ההתבדחויות בפתיחה הנאום שלו הפך רציני מדי, מונוטוני ויבש לחלוטין, כמעט נטול תנועות ידיים ולרגע הוא לא התנתק מהטקסט הכתוב. בעזרת המילים שאותן הוא קורא בקפידה מהדף הוא אומר: 'אין לי סיבה לדאגה', אך במהלך המשפט הקצר שמתייחס לנושא זה זוויות הפה שלו מתכווצות כלפי מטה בהבזק קצרצר לא-רצוני שלוש פעמים.
כשסימני עצב נראים אך ורק באזור הפה, בעוד העיניים, הגבות והמצח שומרים על ניטרליות – הבעת הפנים הדו-משמעית הזו מעידה על מצוקה. התופעה הזו קורית אך ורק בעצב ולא בכל שאר הרגשות, לכן הבעות פנים הן אינדיקטור אמין יותר מהמילים לרגשות האמתיים. העצב של ליברמן אותו הוא כל-כך מתאמץ להסתיר נובע כפי הנראה מהדאגה לקראת החקירה הצפויה, ומחשש פנימי עמוק שקבור בו על כך שאולי לא יזכה לעמוד שוב במעמד כזה.

פרפורמרים, ובמיוחד פוליטיקאים, לומדים להסוות את הבעות הפנים שלהם, וליברמן הוא דוגמה מובהקת לפוליטיקאי שהתמחה בכך באופן מיוחד. אך גם ליברמן, שסיגל לעצמו עם השנים 'פוקר פייס', מתקשה להסתיר באופן מלא את רגשותיו האמתיים לגבי עתיד גן העדן שלו.
 
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
לבחירת התוכנית המתאימה: 052-3549149  michelle@teer.co.il     

לייבסיטי - בניית אתרים